החלטה בתיק ת"א 7568-08-13

לפני בקשה להתיר לתובע (להלן: " המבקש") להביא ראיות לסתור את קביעתה של הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי ענף נפגעי עבודה וזאת לפי הוראת סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: " חוק הפיצויים") ולמנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הא.א.ג. (להלן: " הבקשה").

הבקשה כאמור הוגשה לאחר הגשת כתבי טענות הצדדים. 

עובדות המקרה

1.            המבקש יליד 1948 נפגע בתאונת דרכים ביום 21.9.2012 (להלן: "התאונה"). התובע הובהל לבית החולים לניאדו ואובחן כסובל מחבלה בפנים, בזרוע שמאל, רגישות בכתף שמאל ופצע בגבה. נטען על ידי המבקש כי לאחר התאונה סבל מירידה בשמיעה, סחרחורת וטינטון.

2.      התאונה הוכרה כתאונת עבודה. ועדה רפואית מטעם המל"ל ענף נפגעי עבודה קבעה ביום 17.6.2013 (להלן: " הועדה"), כי בעקבות התאונה נגרם למשיב 10% נכות בגין צלקת לפי סעיף 75(2)(ב) לתקנות המל"ל (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956(להלן: "התקנות") ו- 10% נכות בעיניים בגין התאונה לפי סעיף  52 (1)א5 לתקנות.      הועדה קבעה כי לא נגרמה למבקש נכות בתחום הא.א.ג בעקבות התאונה.

תמצית טענות הצדדים :

3.      לטענת המבקש יש למנות מומחה בתחום הא.א.ג, על מנת לסתור את קביעתה של הועדה, אשר קבעה כי לא קיימת נכות. לטענתו ביום 3.6.2013 עמד לבדיקה לפני יועץ לוועדה בתחום הא.א.ג, ד"ר חזן צבי (להלן: " היועץ"). אין מחלוקת כי בפני היועץ עמד החומר הרפואי ובכלל זה, בדיקת VNG-ENG (להלן: " הבדיקה"). לטענת המבקש, בבדיקה קיימים ממצאים התומכים בתלונותיו לסחרחורות מהן הוא סובל. לטענתו, היועץ התייחס לבדיקה בצורה שיטחית ולא נימק בחוות דעתו מדוע אין קשר סיבתי בין תוצאות הבדיקה לבין התאונה. כמו כן, המומחה בחר לתת משקל כבד יותר לממצאים רפואיים ובדיקות שנעשו לו ולא לבדיקה. לטענתו, מטעמים אלו נפל פגם מהותי המצדיק מתן רשות להבאת ראיות לסתור.

4.      לטענת המשיבים טענותיו של המבקש כלפי הוועדה מתייחסות לנושא שעניינו ברפואה, לסוגיות של קשר סיבתי בין ממצא או תלונה לבין התאונה ולקביעת דרגת נכות. מדובר לטענתם, במקרה בו המבקש אינו שבע רצון מקביעת הועדה, אולם אין בכל אלו כדי להיעתר לבקשה להביא ראיות לסתור. למעלה מכך, טוענים המשיבים כי המבקש היה מיוצג על ידי עו"ד, כאשר נבדק על ידי היועץ ונרשמו מפי בא כוחו כל טענותיו בתחום א.א.ג לרבות הסחרחורות. זאת ועוד, באופן מפורש נטענו טענות לעניין "קשר סיבתי בין תלונותיו לתאונה" תוך הפניה של ב"כ המבקש לבדיקות. לפיכך, היועץ וגם הוועדה היו מודעים היטב הן לתלונות והן לתוצאות הבדיקה ונשלל הקשר הסיבתי ולא הוענקה נכות בתחום הא.א.ג.

5.      המבקש בתשובתו טוען כי רופאי הוועדה של המל"ל פעלו בחוסר תו"ל מהטעם שהיועץ לא התייחס לבעיית הטינטון על אף שנתבקש ע"י הוועדה ולא נימק מדוע אין קשר סיבתי למרות שנפגע בפנים ולמרות ממצאי הבדיקה (ניד קל לשמאל) ולכן מדובר בפגם מהותי הנוגע לשורש העניין ומהווה פגיעה בכללי הצדק הטבעי.

דיון

6.            סעיף 6 ב' סיפא לחוק הפיצויים קובע כדלקמן:- -

"בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

         נפסק זה מכבר כי ההיתר להבאת ראיות לסתור את קביעת דרגת הנכות על פי דין מיועד למקרים חריגים ומיוחדים. בית המשפט הצביע על שני סוגי טעמים העשויים להצדיק מתן היתר כזה: טעמים משפטיים, כגון שההליך בו נקבעה הנכות היה נגוע בפגם מהותי, דוגמת תרמית או בטלות מעיקרא. טעמים עובדתיים כגון מקרה בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על ידי המוסד לביטוח לאומי. ברם, אין המדובר ברשימה ממצה וסגורה של מקרים, כדברי כב' השופט אור בע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מ"ה(4) 77, עמ' 83:-

"אך מה שחשוב להדגיש הוא, שרק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן יותר הדבר ...  כל מטרת חקיקתו של סעיף 6ב לחסוך את הצורך בהבאת ראיות רפואיות לעניין נכותו של הנפגע הייתה נמצאת מסוכלת. אכן, פסיקתו העקבית של בית-משפט זה היא שיש למעט במתן רשות להביא ראיות לסתור על-פי הסיפא של סעיף 6ב ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד ."

                  (עוד ראו: בר"ע 634/85 אבו עליון עודה נ' רותם חב' לביטוח בע"מ פ"ד לט(4) 505; אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה חדשה ומעודכנת עמ' 494, 495).

         לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי המסמכים שהונחו לפני, קביעתי היא כי דין הבקשה להידחות.

7.            הועדה מיום 30.4.2013 קבעה בחוות דעתה כי יש לקבל חוו"ד א.א.ג. לעניין התלונות על סחרחורות וטנטון ולשם קביעת קשר סיבתי. המבקש הופיע בפני היועץ בליווי בא כוחו עו"ד שמלייב. בפני היועץ עמד פרוטוקול הוועדה מיום 30.4.2012, רשומה רפואית של מיון לניאדו מיום 21.3.2013 מסמך (לא ברור) מיום 4.10.2012 ובדיקת שמיעה מיום 4.12.2012. בתולדות המקרה נרשם מפי בא כוחו: " לאחר התאונה נפגע בצד שמאל של הראש. לאחר שבוע ימים היו לו סחרחורות. נמצא במעקב א.א.ג. מקבל פיזיותרפיה וסטיבילרית. רעשים קבועים שלא היו לפני התאונה. עו"ד- יש קשר סיבתי בין תלונותיו לתאונה. בדיקת ENG נמצאה לא תקינה ומצביעים.. (לא ברור) ולצד שמאל. טנטון תמידי דו צדדי מבקש לקבוע נכות צמיתה".

8.            היועץ פירט בממצאים רפואיים את בדיקותיו : "בבדיקה אוטוסקופית - תופיות מאוורות דו צדדי לפי צילום בדיקת שמיעה 4.12.12. ד"ר עדי פירון נמצא לקי של 55 בצד דו צדדי בהשוואה לבדיקה קודמת 6/2012 שפור ב...השמיעה. לפי בדיקת ENG 12.2.13 הבדיקה הקלורית בגדר התקין. לא נרשם ניד עצמוני, במבחן תנועתי ובבדיקה אולפייק- ניד קל....".

9.            בסיכום ומסקנות נרשם: " לדעת היועץ לאור הממצאים בדו"ח ... ולאור בדיקת השמיעה ממנה סבל גם בעבר ובדיקת ENG  לא נמצא קשר סיבתי בין תלונותיו מבחינת א.א.ג לתאונה הנידונה". בהתאם לכך, הועדה ביום 17.6.2013 בממצאים קבעה כי היא מקבלת את חוו"ד הא.א.ג וכי אין קשר סיבתי לתאונה.